בשנת (2016), כסטודנט להוראה, הוצע לי להיות מדריך 'פר"ח' לילד עם אתגרים, ביהוד. עד מהרה ליוויתי אותו גם בבית הספר. מנהלת בית הספר דאז, הבחינה בכך שלעיתים הוא מקבל ממני חומר לפיסול ונראה שמח בכך, ומתוך כך החליטה להוסיף עוד ילדים, שהוגדרו כנבונים עם בעיות רגשיות.

לאחר זמן נוצרה קבוצה, שבה ילדים הגיעו לבית הספר ואחת לשבוע היו יושבים איתי, יוצרים דמויות רבות בפיסול ב'קליי', בעיקר ילדים עם צורך רגשי עמוק.

ילד אחד סיפר להוריו שהוא בודק בכל יום איזה יום זה, ואם זה יום שלישי הוא מוכן לבוא לבית הספר, כי יש לו את "ברוך" ביום הזה.

מורים אמרו שילדים התנהגו טוב יותר כדי לקבל את "ברוך".

​

שנה לאחר מכן, כבר התגבשו קבוצות, קבועות. ולאחר מכן כיתות.

​

_______________________________________________

​

נקודות קטנות במשך המפגשים בהם ילדים בטעות קוראים לי לבוא, בכינוי ''אבא'', ואז מתקנים את עצמם, "ברוך". הידיעה שכל רגע של הילדים בחוג מבטא צד חבוי, כך לדוגמה מורה פנתה אליי ואמרה שילד שמעולם לא השתתף בשיעורים, ונראה לה קצת 'תלוש' פתאום קיבל אור, פתאום כולם הבחינו איזה כוחות יצירה ועשייה יש לו. בזמן כה קצר הוא יוצר ובונה וחושב ומשפר את עצמו; כך גילו חלק חבוי בתוכו וניצלו את היצירתיות החבויה לפרויקטים בית ספריים. 

וכך ילדים דוממים הופכים לדמויות צבעוניות בעודם מפגינים לעצמם ולאחרים את יכולתם. 

וכך אני מלמד אותם עוד בשיעור הראשון, שהכל אפשרי עם סיוע שלי, ושיתנו לעצמם לשחרר את היצירתיות שלהם.